טיפולי שיניים הם גם לעיתים טיפולים רפואיים במישור האסתטי מלבד לעובדה שהם הכרחיים מבחינה רפואית. לעיתים גם טיפול פשוט ביותר כגון סתימה עלול לגרום לנו נזק עצום ביותר במידה והטיפול לא בוצע כהלכה. לא פעם, כשאנו ניגשים לטיפול שיניים, אנו לא מבינים כלל אילו טיפולים מבוצעים לנו שכן אנחנו לא יכולים להתבונן בצורה נוחה במקום הטיפול וכמובן שלא מבינים את המונחים המקצועיים.  אך רק כשמגיעים הכאבים העזים ואנו פונים לרופא שיניים אחר, מתברר כי בוצע בנו טיפול שיניים כושל אשר גרם לנזק. לכן, בבואכם לקבל טיפול שיניים בררו היטב את מומחיותו של אותו רופא שיניים אליו אתם ניגשים, אשר תתאים לצרכיכם הטיפוליים.

 במקרה שבפתיח, עיזבון המנוחה הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד רופא השיניים וטען כי הטיפול שנעשה על ידו היה כושל ורשלני ולכן הוא חב כלפי העיזבון בפיצוי. בתה של המנוחה אשר היתה נוכחת בעת ביצוע טיפול השיניים טענה שהרופא לא ערך בירור של מצבה הרפואי העדכני של המנוחה וכי אמה התלוננה על כאבים וחולשה לאחר שקיבלה זריקת אלחוש ובטרם העקירה. בדוח הנתיחה לאחר המוות מהמכון לרופאה משפטית צוין כי מותה של המנוחה נגרם מכישלון לב חריף על רקע טרשת קשה בעורקי הלב וכי לאור סמיכות האירועים סביר להניח שמצב הריגוש בעקבות קבלת חומר הרדמה לעקירת השן סייעו או זירזו את הופעת המוות. גם הועדה הרפואית של משרד הבריאות אשר הגיעה למרפאתו של הרופא קבעה כי הרשומה הרפואית שניהל הרופא היתה לקויה ולכן לרופא לא היתה היכולת להעריך סיכונים אפשריים. בנוסף גם לא היה לרופא במרפאתו ציוד להחייאה במיוחד כשהוא קיבל על עצמו לטפל במנוחה למרות עברה הרפואי.

בסופו של יום משרד הבריאות שלל את רישיונו של הרופא למשך 10 חודשים.

 בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הרופא התרשל! על הרופא היה להפנותה לבית החולים בגלל מחלותיה ברקע או לפנות בכתב לרופא המטפל ולקבל ממנו סיכום מצבה הרפואי של המנוחה. הרופא הנתבע טען בבית המשפט כי הוא לא רצה לטפל במנוחה אבל עשה כן בגלל מהומה שעשתה המנוחה עם בתה במרפאתו. בית המשפט גם לזה לא האמין בקובעו כי קשה להאמין שהמנוחה ובתה יכולות להפעיל לחץ על גבר כוחני כמו הנתבע וגם אם זה נכון אין לכך משמעות שכן על הרופא מוטלת האחריות המקצועית לדעת ולטפל. בנוסף לכל לרופא לא היה ציוד החייאה במרפאתו וגם זה מעשה התרשלות חמור לדברי בית המשפט. גם בהעדר רשומה רפואית מסודרת לא ניתן היה להבין איזה טיפול היא קיבלה, איזה אלחוש ובאיזה מינון.   

 אם כן, על רופא השיניים שלנו חלה חובת זהירות שכן עליו לנהוג במקצועיות במיומנות ובהתאם לנורמות הרפואיות הרווחות בעת הטיפול, כלומר בבואו של בית המשפט לבחון תביעת רשלנות מעין זו, נשאלת השאלה האם הרופא נהג כפי שהיה נוהג הרופא הסביר, באותן הנסיבות ובאותה העת? במידה והתשובה לכך חיובית הרי שהתביעה לא תתקבל על ידי בית המשפט.