סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 מגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". במהלך השנים התפתחה הפסיקה וקבעה כי הפירוש ל"תוך כדי ועקב העבודה" חל גם לגבי מקרים מסוימים בהם התאונה ארעה מחוץ לדלת אמותיו של המפעל וזאת שעה שמדובר בפעולה הנלווית לעבודה. על מנת להכריע האם מדובר בפעולה נלווית לעבודה, יש לבחון את זיקתו של האירוע לעבודה ו"מידת העניין" שמגלה בו המעביד. המבחן לקביעה בשאלה האם התאונה הינה תאונת עבודה הו מבחן הבנוי משני שלבים. הראשון בוחן בית הדין האם הארוע שבו השתתף העובד מהווה פעילות נלווית לעבודה. במידה והתשובה חיובית שואל בית הדין לאחר מכן האם לפעילות הספציפית במהלכה נפגע העובד, יש קשר לארוע הכללי שהוגדר כפעילות נלווית.

כחלק מגיבוש בעבודה, מנהלים רבים נוקטים בגישה ארגונית כלפי העובדים ודואגים לפעילות משותפת חוויתי לפחות פעם בשנה מחוץ למשרד או למקום העבודה. אין ספק כי ניהול שכזה מעלה את מורל העובדים ובהתאם תפוקת עבודתם גדלה ולכן העובדים שמחים לצאת לפעילות של ימי כיף ו/או ארועים מסוג זה. לא פעם קורים מקרים בהם נפגע עובד במלך טיול מטעם העבודה או מסיבה או כל ארוע אחר. מקרים רבים הגיעו לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה אך למעשה הפסיקות אינן אחידות בעניין זה שכן כל מקרה נבחן לגופו. לדוגמא: חבר מועצת העובדים נפל מכתפיהם של חבריו החוגגים כאשר בילה במסיבה שנתית של עובדי המפעל. במקרה זה, בית הדין לעבודה קבע כי הזיקה למפעל נקבע משום שהשתתפותו של העובד במסיבה נבעה ממחויבותו ומתוקף תפקידו הייצוגי של התובע. העובדים נשאו את התובע על הכפיים, וזאת בשל רצונם להודות לו על פועלו למענם במסגרת יחסי העבודה ותנאי העבודה (דב"ע מו/85-0 המוסד לביטוח לאומי – אבנר זילברמן, פד"ע יח 281, 284). בית הדין האזורי לעבודה במקרה זה קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי שהיתה כי במידה והתביעה תתקבל ויקבע כי מדובר בתאונת עבודה הרי ייווצר מצב בלתי מתקבל על הדעת בו עובד יהיה מבוטח מעבר לשעות עבודתו כלומר החל מהגעתו לעבודה ועד לסיום הארוע. מקרה אחר בו בית הדין לעבודה הכיר באירוע בו עובד נפגע במהלך פעילות "יום הגבר" שמומנה על ידי החברה, כספי העובדים, כספי הגמלאים ועידוד ההנהלה. התובע נפל בגרם מדרגות בעודו פועל על ארגון האירוע וביצוע משימות הקשורות בתפעול היום. בפסק הדין נכתב כי מדובר בתאונת עבודה, הן משום שהתובע קיבל שכר עבור יום האירוע והן משום שהתובע פעל על מנת לארגן את האירוע. כמו כן, השופטים התייחסו גם לכך שהאירוע קיים זיקה מלאה עם מקום העבודה. (דב"ע נה/ 282-0 המוסד לביטוח לאומי – שמואל שולנר(. דוגמא נוספת מפסיקת בתי הדין היא כי במצב שבו המעביד הוא שארגן ופיקח על הנופש, התאונה תיחשב לתאונת עבודה. בית הדין דן במקרה שבו עובד נפגע במהלך נופש שנתי, כאשר רכב עם בנו על "בננה". נקבע, כי החופשה השנתית שארגנה החברה לעובדיה באילת מהווה פעילות נלווית לעבודה. ובאשר לפגיעה של העובד, נקבע כי הייתה זיקה מספקת לנופש מטעם העבודה, שכן הפעילות אורגנה במסגרת האירועים שאורגנו ע"י המעביד ובשל העובדה שהעובד השתתף בפעילות עם בנו, בעידוד המעביד. (אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי). בפסק הדין הזה קבע בית הדין כי לא מספיק שיהיה מדובר בפעילות נלווית אלא צריך להוכיח כי למעביד היה אינטרס לקיום הארוע. אחת הדרכים הנפוצות להוכיח את האינטרס של המעביד בקיום הפעילות החברתית הינו על ידי הוכחת מעורבות באירוע מבחינת ארגון, מימון, ניהול וכדומה. לדוגמא, ניתן להוכיח שהמעביד מימן את הנופש, או את חלקו, או אפשר לעובדים להחמיץ שעות עבודה על מנת להשתתף בפעילות. במקרים אחרים, כאשר הנופש נעשה בחופשה או בסופי שבוע, ייתכן ויהיה ניתן להוכיח את מעורבות המעסיק בכך שהייתה מעין "חובה" (מפורשת ואף כללית) להשתתף בפעילות.