חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 הינו חוק נזיקי אשר במסגרתו מתבקש בית המשפט לאזן בין שני עקרונות/אינטרסים חשובים: חופש הביטוי אשר כידוע זכה להגנה חוקתית במסגרת חוק היסוד : כבוד האדם וחירותו ובין האינטרס של הגנה על שמו הטוב של האדם. תביעות לשון הרע הפכו לעניין שכיח למדי במשפט הישראלי (אלפי תביעות מוגשות בשנה) כאשר למעשה עוולת לשון הרע מכילה שני רכיבים אשר על התובע להוכיח בכדי לקבל את הפיצוי והם: "פרסום" ו – "לשון הרע". החוק הנ"ל קובע שורה ארוכה של איסורים החלים על אדם, שאם יעבור עליהם ייחשב כמוציא לשון הרע.  לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או מקצועו. (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.פרסום לשון הרע יכול שיהא בעל פה, בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. לצורך התגבשות העוולה החוק דורש כי הפרסום יהיה לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע. בבואו של ביהמ"ש לבחון את המקרה האם הוא נכנס בגדר לשון הרע על פי הגדרת החוק הנ"ל, המבחן בו משתמש בית המשפט הינו על פי "האדם הסביר". כלומר, המבחן הינו אובייקטיבי, האם החברה או הקבוצה אליה משתייך אותו האדם מתייחסת לאותו הפרסום כפרסום העלול לפגוע, כאשר חשוב לציין כי לא כל אמירה שלילית יש בה כדי לבסס תביעה בעוולה של לשון הרע, רק בשל היותה אמירה שלילית, ועל מנת לזכות בפיצוי על האמירה להיות בעלת פוטנציאל פגיעה.

בנוסף, החוק קובע כי פרסום לשון הרע לשני אנשים או יותר מלבד הניזוק, הינה עבירה פלילית אשר העונש הקבוע בצידה הינה שנת מאסר. אם כך, אנו רואים כי למעשה לאותו נפגע קיימות שתי אפשרויות יחדיו: האחת להגיש קובלנה פלילית אשר תתנהל כהליך פלילי בבית המשפט וכן במקביל להגיש תביעה אזרחית נזיקית לקבלת פיצוי בגין נזקיו.

כמו כן, מאחר וקיים קושי לכמת את הנזקים של אדם אשר נפגע שמו הטוב, המחוקק מצא פיתרון ראוי לקושי הנ"ל וקבע בחוק כי בית המשפט יוכל לפסוק פיצויים עד לסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק ואם הפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע מלכתחילה מוסמך בית המשפט לפסוק עד סך של 100,000 ₪!! כמובן שעומדת הזכות לתובע הנפגע לתבוע את נזקיו אף מעבר לסכום זה, אותו יהא עליו להוכיח. בחוק נקבעו גם הגנות שונות למי שמפרסם דברים אשר יש בהם כדי להוות לשון הרע, אשר בנסיבות התקיימותן, לא תוטל אחריות אזרחית או פלילית על המפרסם כגון: הגנת "אמת דיברתי, הגנת תום הלב כאשר החוק מוציא מתחולתו פרסומים מסוימים אשר אינם מהווים עילה לתביעה אזרחית או פלילית לפי החוק.

במקרה של יוסי מהפתיח, טען הנתבע כי התובע כלומר יוסי הוא זה שקלל וצעק עליו אך השופטת העדיפה את עדותו על פני עדות הנתבע וקבעה כי במציאות החברתית של היום המילה "הומו" עדיין מהווה עלבון לפחות בעיני חלק נכבד מהציבור. יוסי גם נפגע נפשית מתקיפתו של הגרוש והמומחה מטעם בית המשפט קבע כי נותרה לו נכות נפשית בשיעור 5% לצמיתות. השופטת חייבה את הנתבע לשלם ליוסי סל של 80,000 ₪ פיצוי הכולל הפסד השתכרות לעתיד, כאב וסבל ופרסום לשון הרע וכן הוצאות משפט.