הרשלנות הרפואית ברפואה משלימה וברפואה אסתטית הינו תחום אשר בעת האחרונה צבר תאוצה באופן בו מוגשות תביעות רבות, כלמעלה מ- 150,000 תביעות בשנה. כיום, הרפואה המודרנית מציעה ללקוחותיה מגוון רחב של אפשרויות כגון: הגדלת חזה, הקטנת חזה, שאיבת שומן, הרמת עפעפיים, מתיחת פנים, ניתוח אף, ניתוחי לייזר והרשימה עוד ארוכה. אין ספק כי מי שבוחר לעבור ניתוח כזה או אחר הינו אמיץ במיוחד, שכן ניתוחים אלו הינם ניתוחים הנעשים מתוך בחירה אלקטיבית מסיבות אסתטיות בדרך כלל, אשר באים להגשים חלום אישי. לכן, כאשר הניתוח נכשל או כאשר הפגם האסתטי לא תוקן, אוהו. . .מה רבה האכזבה!! מרפאות האסתטיקה והמרכזים הרפואיים השונים מציגים את הליך הניתוח הקוסמטי כהליך פשוט, מהיר ולא מסוכן שרק ישפר את איכות חייכם ואת הרגשתכם. אולם בפועל ניתוחים אלו רחוקים מלהיות ניתוחים בטיחותיים במאת האחוזים אך יחד עם זאת צריך לזכור כי לא כל ניתוח כושל מהווה עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

 בשלב הראשוני יש להבחין בין ניתוח פלסטי שכשל עקב רשלנות רפואית לבין ניתוח פלסטי שלא ענה על ציפיותיו של הפציינט. כאשר נגרם נזק לפציינט בניתוח פלסטי, ניתן יהא להגיש תביעה ברשלנות הרפואית בהתקיימותן של העילות הבאות: הפרת חובת הזהירות ואי גילוי מידע (הסכמה מדעת). הפרת חובת הזהירות, מהי? על רופא מנתח חלה חובת זהירות שכן עליו לנהוג במקצועיות במיומנות ובהתאם לנורמות הרפואיות הרווחות בעת הניתוח, כלומר בבואו של בית המשפט לבחון תביעת רשלנות מעין זו, נשאלת השאלה האם הרופא נהג כפי שהיה נוהג הרופא הסביר, באותן הנסיבות ובאותה העת? במידה והתשובה לכך חיובית הרי שהתביעה לא תתקבל על ידי בית המשפט. התהליך הטיפולי הכולל בפציינט, שממנו נגזרת חובת הזהירות של הרופא, כוללת גם את שלבי האבחון, ההחלטה על דרך הטיפול והטיפול עצמו. כלומר, אין די בכך שהרופא מקבל החלטה המתאימה לבדיקתו לאחר קבלת הממצאים, אלא עליו לדאוג כי אכן הוא קיבל את הממצאים הללו במלואם אחרת ההחלטה בדבר דרך הטיפול והטיפול עצמו תהיה לוקה בחסר ויתכן אף כי השלכותיה יהיו מרחיקות לכת.

אי גילוי מידע – הסכמה מדעת? אם הרופא לא יידע אותך באופן מלא בדבר סיכויי ההצלחה של הניתוח, סיכוניו, תופעות הלוואי הכרוכות בו ודרכי הטיפול האלטרנטיביות בהן ניתן לבחור וזאת תוך זמן סביר לפני ביצוע הניתוח אזי לא ניתנה על ידך הסכמה מדעת לביצוע הניתוח אפילו אם חתמת על טופס הסכמה מדעת. בנוסף, חתימה על טופס הסכמה מדעת זמן קצר לפני ביצוע הניתוח אינה עומדת בתנאיה של הסכמה מדעת.  כך גם במקרה של סיגל מהפתיח. בית המשפט קבע כי המכון התרשל בכך שלא ייחס חשיבות לתלונותיה של סיגל בעת הטיפול ויתרה מכך בהסכם הטיפולים ובטופס ההסכמה אמנם צוין שעלולות להיגרם כוויות המלוות בשלפוחיות, אך הנוסח לא מעניק הסבר הולם על אופי הכוויות ומותיר את המטופל עם סימני שאלה רבים, כמו מהי דרגת הכוויות והאם הן זמניות או קבועות.

בתביעה בעילה של אי הסכמה מדעת, על הפציינט להוכיח כי אילו היה מקבל את המידע המלא היה נמנע מן הטיפול ואם יצליח התובע להוכיח זאת יזכה בפיצוי. הקשר הסיבתי הנדרש בסוגיית ההסכמה מדעת הוא הקשר בין אי גילוי המידע המלא ואי קבלת ההסכמה מדעת, לבין ההחלטה על הסכמה לטיפול. בסופו של דבר בית המשפט פסק לסיגל  פיצוי של 38,400 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 9,062 שקל.