יהונתן תלמיד כיתה ז' יצא להפסקה בבית ספרו עם חבריו. כשרצה לרדת במדרגות החליק ושבר את רגלו. 11 שנים לאחר מכן כשהוא בן 22, הגיש יהונתן תביעה כנגד העירייה האחראית על בית הספר וטען כי יש לפצותו על נזקיו שכן בית הספר התרשל בכך שלא דאג לנקות או לייבש את המדרגות אשר היו רטובות. העירייה מצדה טענה שהאחריות היא בכלל על משרד החינוך שמעסיק את מורי התלמיד שלא דאגו ליציאה מסודרת להפסקה. לכן, הגישה העירייה הודעה לצד ג' כנגד משרד החינוך. מה פסק בית המשפט? האם בית הספר התרשל? האם משרד החינוך התרשל או שמא שניהם?
על מנת לבחון את סוגיה זו ניקח לדוגמא את המקרה הבא. פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל לא תישכח לעולם. כולנו זוכרים את המקרה אשר זעזע את כל המדינה בפרשת תאיר ראדה ז"ל. במקרה זה נרצחה תאיר כבת 13 ע"י רומן זאדורוב שהורשע בביצוע הרצח ע"י בית המשפט. במקרה זה המשפחה הגישה תביעת נזיקין כנגד בית הספר, משרד החינוך והמועצה המקומית בטענה כי אלו התרשלו בשמירה על חייה של בתם. בכתב התביעה, טענו ההורים כי הנתבעים אחראים למחדלים מזעזעים שהביאו למקרה הטרגי, לרבות הגדר הנמוכה המקיפה את בית הספר, הפרצות בגדר והפקרת השערים רוב הזמן ללא השגחה, קצין הביטחון לא היה מתאים לתפקיד שכן לא היתה לו הכשרה מתאימה. עוד נטען כי למרות שתאיר לא שבה לכיתתה מההפסקה הקצרה, איש מבין הצוות החינוכי לא שם לב להעדרה והשיעור נמשך כרגיל (למרות שהילקוט של תאיר נותר מונח על כסאה בכיתה). בסופו של עניין הגיעה המשפחה לפשרה עם הצד השני וקיבלה פיצוי בסך של מיליון וחצי שקלים.
בתי המשפט פסקו רבות בעניין אחריות בתי הספר לשלום ילדינו. חובתם של מוסדות החינוך בשמירה על שלומם של התלמידים, הינה חובה מוגברת הזהה אף לחובתו של הורה. חובה זו מתבטאת, בין השאר, בהשגחה על התלמיד הקטין מפני פגיעתו של גורם חיצוני (ר' ע"א2061/90 מרצלי נ' משרד החינוך, פ"ד מז'(1), 802), חובתו של המורה כלפי תלמידיו, והיקפה,מושפעים, בין היתר, מחומרת הסיכון אליו נחשף התלמיד, ומן האמצעים הדרושים למניעת הנזק הצפוי.
במקרה שבפתיח, הנתבעים הכחישו את קרות הארוע ונסמכו על עדות המורה והתלמיד שהעידו כי הם אינם זוכרים את הארוע. במהלך הדיון נחשף דו"ח עם פרטי האירוע, בחתימת מנהלת בית הספר בזמנו, שם נכתב כי התובע סיפר שנפצע לאחר שניסה לעבור את כל המדרגות בקפיצה. אך בעדות המנהלת בבית המשפט עלה כי לא היא שמעה את גרסת התובע אלא מזכירתה היא זו שהקשיבה לתובע ורשמה את הדו"ח, בעוד שהיא הודיעה על כך להוריו ודאגה לפינויו באמבולנס. יהונתן טען כי המדרגות היו רטובות ומאחר והוא היה ילד כבד משקל הוא לא יכל לעבור את המדרגות בקפיצה כפי שהם טענו. בסופו של דבר האמין בית המשפט לגרסת התובע וחייב את העירייה ומשרד החינוך בשיעור 30% לשלם לו פיצוי כולל של כ – 75,000 ₪.
מעבר לתביעה הנזיקין כנגד בית הספר ומשרד החינוך, ניתן גם לתבוע במסגרת פוליסת ביטוח תלמידים: במקרה שנותרה לתלמיד נכות קבועה – ינתן פיצוי עפ"י הפוליסה, כאשר תיקבע הנכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה. נכות פחותה משיעור של 5% לא מזכה בפיצוי כמו גם נכות בגין צלקות בלבד, נכות נפשית אשר אינה נובעת מנזק נפשי (לדוגמא אונס). במקרה של נכות זמנית – יינתן פיצוי בהתאם לתקופה בה שהה התלמיד בביתו כשהוא מרותק למיטתו ואינו יכול לשוב למסגרת הלימודים. פיצוי גם מגיע להורה המיטיב אשר נאלץ להעדר מעבודתו על מנת לטפל בילדו הנפגע ובשל כך הוא הפסיד ימי עבודה ונגרמו לו הפסדי שכר. קיימים לפוליסה הנ"ל מס' חריגים כגון: נזק שנגרם ע"י תאונת דרכים, רשלנות רפואית, מלחמה או פעולת איבה או ממחלה שאינה נובעת מתאונה המכוסה עפ"י הפוליסה ורשימה זו איננה רשימה סגורה.
יש לציין כי במקרים הנ"ל בהם תוגש תביעה במסגרת ביטוח תלמידים אין צורך בהוכחת רשלנות או אחריות כלפי ביה"ס או משרד החינוך. יחד עם זאת, אם חלילה ילדכם נפגע, אמליץ לכם הורים יקרים לקבל ייצוג מקצועי על ידי עורך דין המתמחה בנושא תאונות תלמידים בעיקר לאור העובדה כי המדובר בקטינים אשר נגרמו להם נזקי גוף כאלה ואחרים, ולעיתים רבות אף נותרו עם נכויות לצמיתות. לכן, חשוב מאוד לשים לב כי אותם קטינים יקבלו את מלוא זכויותיהם בהתאם לפוליסת הביטוח.
התביעה בתאונות על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות מתיישנת ברב המקרים כשהנפגע מגיע לגיל 21. כלומר, ניתן במרבית המקרים לתבוע פיצויים אבל את התביעה יש להגיש לא יאוחר מגיל 21. לעומת זאת תביעות נזיקין מתיישנות לאחר 7 שנים מיום הארוע וכשמדובר בקטין, תקופת ההתיישנות נספרת החל מהגיע הקטין לגיל 18 כך שהתביעה תתישן בהגיעה הקטין לגיל 25.
למעשה חשוב לכם ההורים לדעת כי קיימת לכם הזכות לתבוע את הפיצוי עבור הנזק שנגרם לילדכם גם מכח פוליסת ביטוח תלמידים וגם את בית הספר או הגן בו לומד ילדכם.