כאשר מגישים תביעה בשל רשלנות רפואית בניתוח, והיא מוכחת כראוי, אפשר לזכות בפיצויים גבוהים. אבל, חשוב לדעת כי לא כל נזק שנגרם מניתוח או מפעולה רפואית אחרת, הוא נזק שנגרם בשל רשלנות רפואית. בתי המשפט דנים בתביעות רבות בשל רשלנות רפואית.

ככלל על רופא מנתח חלה חובת זהירות שכן עליו לנהוג במקצועיות במיומנות ובהתאם לנורמות הרפואיות הרווחות בעת הניתוח, כלומר בבואו של בית המשפט לבחון תביעת רשלנות מעין זו, נשאלת השאלה האם הרופא נהג כפי שהיה נוהג הרופא הסביר, באותן הנסיבות ובאותה העת? במידה והתשובה לכך חיובית הרי שהתביעה לא תתקבל על ידי בית המשפט. במקביל, מעשי רשלנות אשר עלולים להתרחש בזמן הניתוח הם סיבוכי הרדמה, סטייה מחובת הזהירות המוטלת על מנתח סביר, זיהום, דימום, בצקת ואף מוות, כאשר שוב יש להדגיש כי לא כל סיבוך במהלך ניתוח יהווה בהכרח רשלנות רפואית. אם כן, ניתן לראות כי רשלנות רפואית בניתוחים כאלו יכולה להתקיים טרם הניתוח כאשר הרופא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כרופא הכוללת גם את שלבי האבחון, ההחלטה על דרך הניתוחית והניתוח עצמו. כלומר, אין די בכך שהרופא מקבל החלטה המתאימה לבדיקתו לאחר קבלת הממצאים, אלא עליו לדאוג כי אכן הוא קיבל את הממצאים הללו במלואם אחרת ההחלטה בדבר דרך הטיפול והטיפול עצמו תהיה לוקה בחסר ויתכן אף כי השלכותיה יהיו מרחיקות לכת. בנוסף אם הרופא לא יידע אותך באופן מלא בדבר סיכויי ההצלחה של הניתוח, סיכוניו, תופעות הלוואי הכרוכות בו ודרכי הטיפול האלטרנטיביות בהן ניתן לבחור וזאת תוך זמן סביר לפני ביצוע הניתוח אזי לא ניתנה על ידך הסכמה מדעת לביצוע הניתוח אפילו אם חתמת על טופס הסכמה מדעת. בנוסף, חתימה על טופס הסכמה מדעת זמן קצר לפני ביצוע הניתוח אינה עומדת בתנאיה של הסכמה מדעת.  זאת ועוד – רשלנות נוספת אף יכולה להתקיים בניתוח עצמו כאשר בכדי לבסס עילת תביעה לרשלנות יש להוכיח כאמור שהרופא סטה מהנורמות הרפואיות המקובלות בנסיבות הניתוח הספציפי ולצורך הוכחת טענה זו יש להמציא חוות דעת רפואית.

 במקרה של רותי מהכותרת, טען בית החולים כי לאחר הניתוח הראשון, ספירות המכשירים והכלים בהם השתמש הצוות הרפואי היו תקינות, מה גם שהמחט לא נצפתה בצילומים שנערכו

טרם הניתוח השני. לטענת בית החולים המחט חלולה ולא מתאימה למחט שבית החולים משתמש. התובעת תבעה נזקים מעל חצי מיליון שקל בין היתר בגין הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות וכאבים מהם סבלה במשך שנים. בית המשפט קבע כי בית החולים לא הצליח להוכיח שהמחט לא נשכחה בניתוח השני וקבעה כי קיים תיעוד רפואי לקוי כגון העדר דו"ח ספירה של הציוד הרפואי בתום הניתוח ממנו ניתן היה להסיק לגבי ציוד הרפואי לרבות מחטים שהשתמשו במהלך הניתוח. בית המשפט קבע שבית החולים לא הצליח להוכיח שהמחט נשכחה בהליך רפואי אחר שאינו קשור לבית החולים ולכן לאחר שבחן את נזקי התובעת חייב את בית החולים (המדינה) לשלם לרותי 128,000 ₪ ובנוסף 40,000 ₪ עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד.