כולנו יודעים ומכירים את האמירה "החיים והמוות ביד הלשון" – כדברי חז"ל – לאמור לשונו של אדם עלולה לסבכו ולהטיל עליו "אסונות" כבדים ובעניינינו קנסות כספיים. חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 הינו חוק נזיקי אשר במסגרתו מתבקש בית המשפט לאזן בין שני עקרונות/אינטרסים חשובים: חופש הביטוי אשר כידוע זכה להגנה חוקתית במסגרת חוק היסוד : כבוד האדם וחירותו ובין האינטרס של הגנה על שמו הטוב של האדם.

תביעות לשון הרע הפכו לעניין שכיח למדי במשפט הישראלי (אלפי תביעות מוגשות בשנה) כאשר למעשה עוולת לשון הרע מכילה שני רכיבים אשר על התובע להוכיח בכדי לקבל את הפיצוי והם: "פרסום" ו – "לשון הרע". החוק הנ"ל קובע שורה ארוכה של איסורים החלים על אדם, שאם יעבור עליהם ייחשב כמוציא לשון הרע.  לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

מהו פרסום? פרסום לשון הרע יכול שיהא בעל פה, בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. לצורך התגבשות העוולה החוק דורש כי הפרסום יהיה לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע. בבואו של ביהמ"ש לבחון את המקרה האם הוא נכנס בגדר לשון הרע על פי הגדרת החוק הנ"ל, המבחן בו משתמש בית המשפט הינו על פי "האדם הסביר". כלומר, המבחן הינו אובייקטיבי, האם החברה או הקבוצה אליה משתייך אותו האדם מתייחסת לאותו הפרסום כפרסום העלול לפגוע, כאשר חשוב לציין כי לא כל אמירה שלילית יש בה כדי לבסס תביעה בעוולה של לשון הרע, רק בשל היותה אמירה שלילית, ועל מנת לזכות בפיצוי על האמירה להיות בעלת פוטנציאל פגיעה.

בנוסף, החוק קובע כי פרסום לשון הרע לשני אנשים או יותר מלבד הניזוק, הינה עבירה פלילית אשר העונש הקבוע בצידה הינה שנת מאסר. אם כך, אנו רואים כי למעשה לאותו נפגע קיימות שתי אפשרויות יחדיו: האחת להגיש קובלנה פלילית אשר תתנהל כהליך פלילי בבית המשפט וכן במקביל להגיש תביעה אזרחית נזיקית לקבלת פיצוי בגין נזקיו.

הגנות בחוק

בחוק נקבעו הגנות שונות למי שמפרסם דברים אשר יש בהם כדי להוות לשון הרע, אשר בנסיבות התקיימותן, לא תוטל אחריות אזרחית או פלילית על המפרסם כגון: הגנת "אמת דיברתי, הגנת תום הלב כאשר החוק מוציא מתחולתו פרסומים מסוימים אשר אינם מהווים עילה לתביעה אזרחית או פלילית לפי החוק.

מהו סכום הפיצוי אותו ניתן לקבל? כעיקרון מאפשר החוק לתבוע פיצוי בגין עוולת לשון הרע בגובה של עד 50 אלף שקל (הסכום צמוד למדד 98') – זאת במקרה שלא הוכח כי נגרם לתובע נזק ספציפי. אם מוכיחים שהמפרסם ביקש לפגוע בתובע, ניתן לדרוש גם 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק. במקרה זה של השוטרים מהפתיח קבעה השופטת כי לנתבעים לא עומדת הגנת תום הלב ואמת דיברתי מאחר והם לא הוכיחו שכנגד השוט הוגשו תלונות קודמות . כמו כן קבעה השופטת שיש הבדל בין הבעת דעה לבין קביעת עובדות דבר שהם עשו. משכך השופטת החליטה לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 86,000 ₪ עבור הפגיעה בשמו הטוב ובתוספת של 12,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.