ההוראה לעניין זכותו של הנפגע להגשת תביעה לצירוף נכויות קבועה בסעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ] ולפיה :" על אף הוראת סעיף 120, רשאי השר לקבוע, באישור ועדת העבודה והרווחה, נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה' , אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה" לעניין זה תוקנה תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 המפרטת שני תנאים לצירוף נכויות: התנאי הראשון מדבר על צמצום הכנסתו של הנפגע מעבודתו או ממשלח ידו בשיעור של 50% והתנאי השני הוא שבמידה ויצורפו הנכויות הוא עשוי לזכות בקצבה או בדרגת נכות כאמור בתקנה 16 (תקנה הנוגעת לנכויות קשות). אם כן, בהתאם לפסיקה בעניין זה לפקיד התביעות יש סמכות להחליט האם התנאים הנ"ל מתקיימים ובמידה שאכן הם מתקיימים, יועבר העניין לוועדה רפואית אשר תקבע את נכותו הכוללת של הנפגע בעבודה. אין ספק כי החלטה של ועדה רפואית בנוגע לנכויות מצטברות יש בה כדי להשפיע מבחינה כספית על אותו נפגע. לדוגמא, במקרה של ירון מהפתיח קבעה הוועדה הרפואית כי לירון יש 35% נכות לצמיתות מצטברת ואף הגדילה את נכותה במחצית בהתאם לתקנה 15. כעת, מקבל ירון קצבה חודשית של 9,500 ₪!!. אם כן, ניתן לראות שבמידה וירון לא היה מודע לאפשרות להגשת תביעה לצירוף נכויות , יתכן והיה עלול להפסיד כסף רב אשר יכול להסתכם בסך כולל של מאות אלפי שקלים . לאורך שנות חייו האם יש חסרונות בהגשת תביעה לצירוף נכויות? התשובה הינה חיובית שכן חשוב לזכור כי אותו נפגע ייבדק ע"י וועדה רפואית שתבדוק את כל פגימותיו כתוצאה מעבודה בעבר ובהווה ויש לה סמכות אף להקטין או לבטל נכות כזו או אחרת ויתרה מזו, אף לא מוטלת עליה כל חובה להתריע בפני הנכה על כוונתה לעשות כן, דהיינו להוריד או לבטל את אותה נכות.