כמו בכל תביעת נזיקית נטל ההוכחה כי "המזיק" התרשל מוטל על כתפי התובע. גם בתביעות נזיקית נגד בתי מלון, יש להוכיח כי המלון ברשלנותו ו/או באשמו ו/או במחדלים כלשהם מצידו, גרם ו/או תרם לתאונה. יחד עם זאת, לא כל אירוע מטיל באופן אוטומטי אחריות על בית המלון ובתי המשפט בארץ בוחנים כל מקרה לגופו. למשל, אם אב משפחת צדוק מהדוגמא שכתבתי בפתיח למאמרי זה, היה מחליק על המדרגות אך מבלי שאלו יהיו רטובות ו/או פגומות, למעשה אין לבית המלון אחריות כלפיו בנזיקין. לאחרונה ניתן פסק דין ע"י בית משפט השלום בתל-אביב אשר פסק פיצויים בסך כולל של כ- 130,000 ש"ח, לאישה אשר נפצעה בבריכת מלון מרידיאן חיפה במהלך שנת 2005. המדובר באשה אשר נפשה במלון והתרחצה בבריכת השחייה. כשביקשה האישה לצאת מבריכת המלון באמצעות סולם הברזל שמוצב על קיר הבריכה, הניחה את רגלה על רשת הפלסטיק שמכסה את תעלת הניקוז וזו היתה שבורה ובשל כך קרסה ורגלה של האישה שקעה בתוך התעלה. האישה הגישה תביעה כנגד בית המלון וכנגד מפעיל הבריכה.

פסק דין נוסף ניתן ע"י בית משפט השלום בירושלים, שם חויב בית המלון לשלם פיצוי כספי בסכום של למעלה מ – 70,000 ₪, לאורח אשר נגרמו לו נזקי גוף בעת שקפץ קפיצת ראש למים הרדודים בבריכת המלון. במקרה זה טען התובע כי המלון לא דאג לסמן את גובה הבריכה ולא טרח להציב שלטים אשר יזהירו מפני קפיצה במקום. המלון מצידו טען כי התאונה נגרמה בשל אשמו של התובע, אשר לא פעל בהתאם להנחיות וקפץ לבריכה למרות שהדבר נאסר ולמרות שלטים בבריכה שאסרו זאת במפורש. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי היה על המלון לנקוט באמצעי זהירות בכדי למנוע את התאונה והמלון לא הוכיח כי עשה כן. על המלון היה להציב שלטים ברחבת הבריכה אשר יאסרו את הקפיצה ולאוכפם. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש כי מאחר והתובע הינו בגיר ויכול היה לצפות את הסכנה בקפיצה לבריכה שהוא אינו מכיר יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 15%.  

אשם תורם של ההורים – בתאונות בהן מעורבים ילדים, בד"כ בית המלון טוען כי האחריות לנזק היא של ההורים.  סעיף 68 (א) לפקודת הנזיקין קובע כי אשם תורם בגינו ניתן להפחית מסכום הפיצויים המגיע לניזוק מהמזיק יכול להיות מיוחס אך ורק לניזוק. היות וההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של הילדים כאשר אף לפי החוק הינם מחויבים לדאוג להם, הרי כל עוד נעשים הדברים בתום לב תהיה להורים חסינות מנזק אשר נגרם לילדם הקטין.